החלטה בתיק בש"פ 5954/10

א.             ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם) מיום 3.8.10 בתיק מ"ת 3814-07-10 לעצור את העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.             נגד העורר, יליד 1991, הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו, בשני אישומים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), החזקת נשק ורכישתו (סעיף 144(א) לחוק) והובלת ונשיאת נשק (סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק). כנטען באישום הראשון, קשר העורר עם אחר לירות באקדח שהחזיק האחר שלא כדין. העורר רכש עשרות כדורי אקדח והגיע עם האחר לאזור חקלאי שם ירו באותו אקדח, ולאחר מכן הסתיר העורר את האקדח בביתו למשך מספר ימים. באישום השני נטען, כי העורר קשר קשר עם אותו אחר להסתיר בעבורו נשק ואמצעי לחימה בבית העורר, וכך אף הסתיר רובה אוטומטי, תחמושת לרובה ורימון הלם, בשני אירועים שונים, ב-2010-2009 (המועדים תוקנו לבקשת התביעה, תחילה נאמר 2008- 2010).

ג.              עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, וזו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטת בית המשפט מיום 8.7.10 (השופט הווארי) נאמר, כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, ונוכח גילו של העורר והעדר עבר פלילי, הוזמן תסקיר בעניינו. בהחלטה נשוא ערר זה (השופט י' אברהם) נמסר, כי שירות המבחן המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר; בתסקיר נאמר, כי לטענת העורר, עד להסתבכותו בתיק דנא ניהל אורח חיים נורמטיבי, וכי הוא מכה על חטא ומודע לחומרת מעשיו מבחינת משפטית ולהשלכות האפשריות על עתידו. לטענתו, נעשו הדברים מחוסר שיקול דעת. שירות המבחן התרשם כי העורר יידע לשמור על תנאי שחרורו, אם ישוחרר לחלופה, וכי מידת הסיכון להישנות מעשים דומים אינה גבוהה. השירות שוחח עם הורי העורר והתרשם כי יוכלו להיות מפקחים ראויים. אולם, לאחר שמיעת הצדדים והערבים המוצעים, החליט בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים, ונאמר, כי עבירות נשק מקימות חזקת מסוכנות שתישלל אך במקרים חריגים, וכי אין מדובר בחריג; כן הפנה בית המשפט למקרה דומה - בש"פ 8694/09 מדינת ישראל נ' אלגיוסי (לא פורסם) - שם הוחלט בבית משפט זה (מפי השופטת חיות) על מעצר עד תום ההליכים. הוסף, כי ריבוי העבירות אליהן מתיחס כתב האישום, המתפרסות על פני תקופה של שלוש שנים (על פי כתב האישום המקורי), כמו גם העובדה שהעורר מואשם כי הסתיר נשק בבית הוריו, הבית המוצע כחלופה, מעידים על מסוכנות רבה ומטים את הכף לעבר מעצר.

ד.             בערר נתבקש שחרור העורר לחלופת המעצר בבית הוריו, תוך העמדתו בפיקוח שירות המבחן. נטען, כי מדובר בחלופה הולמת וראויה, כפי שאף עולה מהמלצת שירות המבחן. הודגשו גילו של העורר, עברו הנקי, והבעת החרטה מצדו.

ה.             בדיון טען עו"ד חאזם לעורר, כי מבלי להקל ראש בעובדות הנטענות בכתב האישום, אין מדובר במדרג הגבוה של עבירות הנשק, שעה שעסקינן במי שאף לא נחקר מעולם במשטרה; נטען כי העורר נוטל אחריות על מעשיו והביע חרטה, והחלופה שניתן בדרך כלל להציע בכגון דא היא של קרובי משפחה לרבות הורים, כבמקרה דנא.

ו.              עו"ד חנאווי טענה למדינה, כי אין מתקיימת נסיבה לקולה המצדיקה סטיה מן הכלל של מעצר בעבירות נשק; אין גם - כך נטען - הסבר הגיוני לעבירות, וקשה לקבל טענת נגררות אחרי חבר בן גילו; סקרנות אינה מצדיקה עיסוק שכזה בנשק, ועל כן לפנינו "חור שחור" הצופן מסוכנות גבוהה. התסקיר אינו מגלה נטילת אחריות, כך נטען, ואף שעמדת המדינה שוללת חלופה, זו המוצעת אינה נקיה מבעיות - שהרי העורר הסתיר את כלי הנשק מתחת לאפם של הוריו, ואין הם יכולים לשמש בעבורו ערבים ראויים. עוד נאמר, כי תופעת הנשק מדאיגה, אם בחתונות ואם לצורך איומים וחיסול חשבונות, בידי צעירים שאינם מיומנים; הוגש מסמך סטטיסטי לעניין זה של המחוז הצפוני של משטרת ישראל. על כן, לדעת המדינה אין העורר יכול ליהנות מגילו הצעיר ומעברו הנקי, שכן גילה נכונות לחבור לגורמים עבריינים.

הכרעה

ז.              לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לערר. ראשית, אין להקל ראש בעבירות נשק, כצו המחוקק - והרי הן מקימות עילה סטטוטורית. יפים לכאן דברי השופטת חיות בבש"פ 8694/09 הנזכר:

" עבירת הנשק המיוחסת למשיב לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין היא עבירת ביטחון כהגדרתה בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. חזקה זו תישלל רק במקרים חריגים שנסיבותיהם המיוחדות תצדקנה את שחרורו של נאשם לחלופת מעצר (ראו: בשפ" 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (19.10.2007); בש"פ 6308/09 רג'בי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (טרם פורסם, 12.8.2009))."

שנית, אכן מדובר בתקופה משמעותית של עבירות לכאורה, גם אם לא ארוכה כפי שנטען תחילה. אוסיף, אף כי הבדיקה השיפוטית כמובן אינדיבידואלית, כי נתוני המשטרה העדכניים מצביעים על עליה בשימוש באמצעי לחימה במחוז הצפוני, במעל 50% ב-2009 בהשוואה ל-2008, וגם בשנה זו נרשמה עליה.

ח.             התסקיר באשר לעורר אמנם הביע צער וחרטה, אך גימד את חלקו ואת משמעות התנהגותו, בהציגו עצמו כנגרר. אכן, מדובר באדם בן 19, שגם עבירותיו לכאורה נעברו בגיל 19-18, ועברו נקי; מצוות המחוקק לבחון אם אין ניתן להשיג את תכלית המאסר באמצעי הפחות מכליאה מאחורי סורג ובריח. יש לדעתי טעם בעמדה שהציגה הפרקליטה המלומדת באשר למהות החלופה (מעבר לשאלה "אם בכלל").

ט.      בבש"פ 4850/08 אבו הניה נ' מדינת ישראל נזדמן לי לציין:

"ואולם, המחוקק לא קבע כי ישנה עבירה כלשהי שלא תיתכן בה חלופה, אלא שפשיטא כי השאלה היא עוצמת המסוכנות, והאם יכולה חלופה להפיג אותה במידה שתאפשר ויתור על מעצר מאחורי סורג ובריח (ראו השיקולים המנויים בבש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, השופט עדיאל). אין כל ספק, כאמור, כי המסוכנות הקשורה בנשק היא בחינת פשיטא; נשק ופשע הם אחים תאומים. החוטא בעבירות נשק מעורר חשד כבד באשר למטרת הנשק. לא אומר שאי אפשר שיהיו חלופות בעבירות נשק, וראיה לדבר מספר תיקים שהובאו כדוגמה על-ידי הסניגור. ואולם, בשל המסוכנות צריכה להיות חלופה ברמה גבוהה ביותר של ביטחון שלא תופר, ואישור קרובי משפחה בכגון דא כמפקחים צריך לדידי להיות חריג יוצא דופן (ראו לעניין קרובי משפחה בש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' אבו אלהווא (לא פורסם) (השופט גרוניס)...".

           אכן, בעבירות שונות משמשים קרובי משפחה כמפקחים, אף שיש נטייה טבעית לגונן על העצור הקרוב ותיתכן גם נטיית מחילה על הפרות, ועל כן כשהדבר מומלץ על-ידי שירות המבחן ילווה ככלל בהפקדות וערבויות גבוהות, באיזוק אלקטרוני ועוד. ואולם, בודאי במקרה שבו העבירה נעברה בחלקה בבית המוצע כמקום מעצר הבית, קשה מאד להלום זאת. כך בעבירות בתוך המשפחה, כך גם במקרה דנא, כשהעורר החביא את הנשק לכאורה בביתו, וכאמור, לא בקלות יאושרו קרובי משפחה מעין אלה לפיקוח, מבלי לפגוע בהם ובנכונותם.

י.        סוף דבר, אין בידי להיעתר לערר. אם תוצע חלופה אחרת ממתאימה, מרוחקת ומפוקחת, תיבדק כנחוץ על ידי שירות המבחן ובית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לכך.

ניתנה היום, ח' אלול התש"ע (18.8.2010).